<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' עבודת בית המקדש פ"ג</h1>
<h2>דף ו.</h2>
ומעשה פטום הקטרת כך הוא, מביא תשעה קבין בורית כרשינה ושף בה את הצפורן, והוא סם שנותנין בני אדם במוגמרות והוא שחלת, ואחר כך שורה הצפורן באחד ועשרים קב של יין חזק, ואחר כך שוחק הסמנין כל אחד בפני עצמו. והן ד' כתובין בתורה, נטף ושחלת וחלבנה ולבונה. וי"א [סמנין] הלכה למשה מסיני. והן, מור וקציעה ושבולת נרד וכרכום קושט וקנמון [ו]קלופה, מלח סדומית וכפת הירדן ומעלה עשן, והוא עשב אחד שמעלה עשן ולא היו יודעין אותו רק אנשים ידועים. והוא היה הלכה בידם איש מפי איש. נטף הוא עצי הקטף שיוצא מהן הצרי, שחלת, פי' מהו. חלבנה כמו דבש שחור וריחו קשה והוא שרף אילנות בערי יוון. וכשישחקם ישחקם במשקל. וכך משקלם, נטף ושחלת וחלבנה ולבונה, מכל אחד משקל שבעים מנה, והמנה מאה דינרין. מור וקציעה ושבולת נרד וכרכום, מכל אחד י"ו מנה. קשט שנים עשר מנה, קנמון תשע מנים, קלופה ג' מנים. משקל הכל שלש מאות ושמונה וששים מנין. ונותנין בו מלח סדומית רובע הקב וכפת הירדן ומעלה עשן כל שהו. ומקטיר בכל יום על מזבח הזהב, כמ' שפירש', מנה. נמצאו שלש מנים יתירים שלא הוקטר בשנה, והיו שוחקין אותם ערב יום הכפורים דקה מן הדקה, עד שמוציא ממנה מלא חפניו (והקטר) [להקטיר] ביום הכפורים, והשאר נקרא, מותר הקטרת. כשהוא שוחק אומר, היטב הידק הידק היטב, לפי שקול אמירה (זו) יפה לבשמים. כל מעשה הקטרת בתוך העזרה. פטום הקטרת מן החולין פסולה. נתן לתוכה דבש כל שהו פסולה. חיסר אחת מסמניה חייב מיתה, שהרי נעשית קטרת זרה. פיטמה מעט מעט כמתכונתה כשירה. אפילו פטם פרס שחרית, פרס בין הערבים. פעמים בשנה היו מחזירין אותו (למרקשת) [למכתשת]. בימות החמה היו מפזרין אותה כדי שלא תתעפש, ובימות הגשמים צוברין אותה כדי שלא יפוג ריחה.
